<h1>שבלי הלקט דין מליחת בשר סימן י"ב</h1>
<h2>דף עד.</h2>
והרב ר' שמחה משפירא ז"ל כתב, אם שכח אדם ושם בשר חי במולייתא שלועזין טורט"א, טרם שנמלח אעפ"י שאין לעשות כך, רואין אם האדימה הבצק והבשר שבה אסורה, ואם לאו מותרת, מה שאין כן בקדירה, שאם נתבשל בקדירה טרם שנמלח, בין האדים הרוטב בין לא האדים אסור הבשר והרוטב. ולגאון אחר מצאתי, מלאי של כבשים ואווזין ותרנגולין שממלאין אותן בשר חי שאינו מלוח כלל, אי נמי מלוח כמליחת צלי, וצולין אותן כך מלאים בלא שום בישול שרייא, משום דאמרינן כבולעו כך פולטו, דגומריה מישב שייב ליה ומפיק ליה מיניה. אם רוצה לבשלם ולמלאם בשר חי מחותך, צריך למולחו כמו שמולחין לקדירה, וגם למלוח את הכבשים או האווזין והתרנגולין עצמן כמלוח לקדרה, הא לאו הכי אסירי נינהו אם אין ששים במלאי וכל מה שעמהם בקדרה, אבל אם יש בקדרה בששים בכבש או בתרנגול או באווז שאינו מים מותר, ואם לאו, כל הקדרה אסורה, וכן הילכתא. והאי דפסיקנא לקמן, הילכתא שריא, ואפילו פומא לעיל, בצלויין קמיירי, ותולין בתנור מבית שחיטתן ופי צווארם לעיל, דאע"ג דאיכא למימר מבית השחיטה דמחלחל יוצא דם שהרי בית השחיטה למעלה, מיהו אמרינן כבולעו כך פולטו ושרי.
ולהרב ר' אביגדור כהן צדק נר"ו נשאל, על הבשר אם מותר לאוכלו חי בלא מליחה מפני הדם הבלוע בתוכו. והשיב דמותר, משום שלא פירש דמו עדיין. והביא ראיה ממנחות בפרק שתי הלחם, [צ"ט ע"ב] גבי שעיר של יום הכפורים, דאמרינן שם, והבבליים אוכלין אותו חי, ומשמע בלא מליחה. וכן מצאתי להרב ר' אברהם ז"ל משפירא שמוכיח כן מתוך הראיה שהביא הר"ר אביגדור נר"ו. וגם רבינו ישעיה זצ"ל מתיר לצלות הבשר בלא מליחה.
כתב רבינו ישעיה זצ"ל, המולח בשר לצלי ואין מדיחין אותו קודם צלייה, נראה לי שהוא אסור, מפני שהמלח בלע מן הדם ונאסר, ושוב אין כל הדם יוצא ממנו באש, שכל הדם שנאסר אינו חוזר וניתר, אלא או יצלנו בלא מלח, או ימלחנו וידיחנו קודם צליה.
<h2>דף עד:</h2>
והא מלייתא מה שלועזין פשטידה אינו מפרש יפה, דההוא טפיל מיקריא, כדרבין סבא דטפיל ליה גוזלא לרב. והילכתא, טפילא דסמידא סולת נקייה, אפילו אסמיק מוהל הבשר שקורין בלשון חכמים חמר-בשר לתוך הבשר שריא, וכ"ש אי לא אסמיק, דקים להו לרבנן, סמידא כבולעת כך פולטת. דחיוורתא, כלומר קמח שהוא יפה, אבל אינו כסלת נקיה, אי זיג כזוזא חיוורא אין, ואי לא לא. פירוש, אי צליל מוהל דידיה וחיוור כזוזא חיוורא כמעה צרופה, ודאי יצא הדם מן הבצק על ידי האור ושריא, ואי אינו צלול ומלובן מראה המוהל כמעה, בידוע שלא יצא הדם מתוכו על ידי האור ואסירא. ושאר קמחין של חטין ושעורין וכוסמין שמניפין בנפה רחבה, שהקמח עבה, אסמיק המוהל בתוך הבצק אסור, דודאי לא יצא הדם מן הבצק, לא אסמיק שרי, דהא יצא הדם לחוץ, כדאמרינן כבולעו כך פולטו. והני מילי דדייקינן בין סמידא לחיוורתא ושאר קמחים, היכא דלא נמלח הבשר אלא כמליחת צלי, אבל אם נמלח כמליחת קדרה, לא שנא אסמיק, ולא שנא לא אסמיק, ולא שנא לא זג, לא שנא בסמידא, ולא שנא בחיוורתא, ולא שנא שאר קמחי, הואיל ונמלח הבשר כמליחת קדירה בשאר קמחי שריא, ואנן דלא קים לן השתא במיני קמחים, הי דסמידא והי דחיוורתא ושאר קמחי, מלחינן לבשר מליחת קדירה ושריא, ואי לא אסיר, וכן הילכתא.
